ספרים חדשים לקראת יום השואה
לקראת יום השואה 2010 יוצאים לאור בהוצאת יד ושם ובהוצאות נוספות ספרים העוסקים בשואה
1. צעדות המוות: 1944-1945
מאת: דניאל בלטמן
בפינוי מחנות הריכוז שהתקיים בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה מצאו את מותם קרוב ל-300,000 אסירים מבין יותר מ-700,000 שהיו כלואים בהם בינואר 1945. הם נרצחו באכזריות בידי השומרים מצוות המחנות, בידי שומרים ומלווים אחרים שגויסו ללוות את המפונים ובידי רוצחים מזדמנים מקרב האוכלוסייה האזרחית שלא חסו על שלדי האדם המהלכים בעת שעברו בשטחי גרמניה ואוסטריה. אפילו בהיסטוריה הרצחנית מאין כמוה של הרייך השלישי צעדות המוות תופסות מקום מיוחד הן בשל אופייה של האלימות הנוראה שהתרחשה בהן והיקפה, והן בשל זהותם של הרוצחים. מי היו הגורמים האחראים והמבצעים שעמדו מאחורי מכת הרצח האיומה שהתרחשה ערב כניעת גרמניה? באיזו מידה היא שונה ממסע ההשמדה שניהלה גרמניה הנאצית עד אוקטובר 1944, כאשר הורה הימלר על הפסקת הרצח בתאי הגזים באושוויץ? האם ניתן לראות בצעדות המוות התפתחות חדשה במדיניות ההשמדה הנאצית? או שמא הן תוצאת הכאוס המוחלט ששרר ברייך השלישי בחודשי קיומו האחרונים? שאלות אלה עדיין לא טופלו באופן מקיף בהיסטוריוגרפיה של רצח העם שביצעו הנאצים ושל מחנות הריכוז. מחקר זה, צעדות המוות: 1944–1945, המבוסס על חומר ארכיוני רחב היקף שנאסף בכעשרים ארכיונים ברחבי העולם, הוא הראשון המתווה תמונה רחבה ומפורטת של המאמץ שעשה הרייך השלישי למלא עד תום את "משימתו ההיסטורית": לחסל את אויבי ה"גזע האַרי" רגע אחד לפני הסתלקותו מעל במת ההיסטוריה.
"ספרו של פרופ' בלטמן הוא בבחינת פריצת דרך: לא היה עד כה כל ניסיון לתאר, לסכם ולנתח את חצי השנה האחרונה של קיום הרייך השלישי וגורל היהודים בתוך כך. בספרו המקיף והיסודי מספק לנו דניאל בלטמן מידע בסיסי הדרוש להבנת התקופה וניתוח של הרקע, הסיבות, והתוצאות של צעדות המוות. הספר גדוש בתובנות מרתקות בעניינים אלה, ובוודאי יעורר תגובות רבות. הבעיות שהספר מעורר רבות וסבוכות, והוא מהווה נדבך חשוב בהיסטוריוגרפיה של השואה".
פרופ' יהודה באואר
פרופ' דניאל בלטמן הוא חוקר שואה ותולדות יהודי פולין בעת החדשה. הוא מכהן כראש המכון ליהדות זמננו, כמנהל המרכז לחקר תולדות יהודי פולין ותרבותם, ומלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים. בלטמן פרסם עשרות ספרים ומאמרים בנושא תנועת הפועלים היהודית בפולין, תולדות יהודי ורשה, ההתנגדות היהודית בשואה, מחנות הריכוז הנאציים וצעדות המוות. בין פרסומיו: למען חירותנו וחירותכם: הבונד בפולין 1939–1949 (יד ושם 1996); גטו ורשה – סיפור עיתונאי: מבחר מעיתונות המחתרת, 1940–1943 (יד ושם 2002). ספרו צעדות המוות: 1944–1945 התפרסם בצרפתית ובאיטלקית, ועתיד לראות אור באנגלית ובגרמנית.
מספר עמודים: 660 מחיר: 98 ש"ח
******
2. וירא אלוהים כי רע
מאת: אוטו וייס
מה היה קורה אילו היה אלוהים שומע את תפילותיו של יהודי אחד בגטו טרזין ויורד בדמות אדם כדי להושיט לו יד לעזרה? על כך מנסה לענות אוטו וייס בנובלה אישית ויוצאת דופן, שכתב בגטו טרזין כמתנת יום הולדת לאשתו אירנה. הוא מסר לה אותה ביוני 1943 בלוויית איוריה של הבת הלגה שהייתה בת 13 כשציירה אותם בגטו. הנובלה המאויירת - יצירה ספרותית בעלת תוקף של עדות היסטורית – היא מסמך ייחודי ונדיר מתקופת השואה. היא עוסקת בקורותיו של אלוהים היורד לגטו טרזין בזהותו השאולה של אהרון גוטסמן כדי לבחון מה מצב העניינים במקום. מתוך עימות עם אלוהים ועם רעיו בני האדם גם יחד, אוטו וייס מגולל פרשייה של מסע בדוי ובה בעת הוא חושף את האמת שראה בגטו ומשתף את הקורא בהתבוננותו האנושית, ברגשותיו, בתפיסותיו ובתובנותיו. זהו ביטוי ייחודי ויצירתי לחיי הסבל בגטו - חיים של פחד, ניכור ומאבק - לצד רגעים של אנושיות ותקווה, עד הסוף המפתיע המעלה שאלות מוסריות ותאולוגיות מרתקות. וייס מביא זווית ראייה מסוימת על טרזינשטט, שם ראה הרבה סבל וגם שחיתות בקרב חלק מבעלי התפקידים היהודים, וכן מתייחס לתפקידו של האלוהים בהיסטוריה בכלל ובשואה בפרט. יחד עם זה, הנובלה מסתיימת בנימה אופטימית – אלוהים, בדמותו של אהרון גוטסמן, חוזר לכסא הכבוד בתקווה שהוא עוד יספיק לשנות את המצב.
באוקטובר 1944 נשלח אוטו וייס מטרזין למחנה אושוויץ-בירקנאו. אשתו ובתו לא זכו לראותו שוב, אך הן הצליחו לשרוד.
הנובלה רואה אור בעת ובעונה אחת בעברית ובאנגלית ומלווה בהקדמה מרגשת מאת הבת והאמנית הלגה ויסובה-הושקובה המתגוררת בפראג. ההיסטוריונית וניצולת השואה רות בונדי צירפה לתרגומה העברי אחרית דבר הפותחת צוהר להבנה מעמיקה יותר של היוצר ויצירתו.
מספר עמודים: 72 מחיר: 88 ₪
******
3. להציל את הילדים – בוכנוולד-סיפור של אובדן והצלה
מאת: ג'ק ורבר עם ויליאם ב' הלמרייך
לבו של ספר זה הוא סיפור יחיד במינו בתולדות השואה – סיפור הצלתם של כ-700 ילדים במחנה הריכוז בוכנוולד. סיפור מופלא על "השינדלרים היהודים". בקיץ 1944 הגיעו לבוכנוולד כ-700 ילדים בני 6 –16 כתחנת מעבר לפני שליחתם אל מחנות ההשמדה. ג'ק ורבר וקומץ חבריו היהודים במחתרת הבין-לאומית בבוכנוולד, הצליחו במעשה גבורה עילאי ותוך סיכון רב, להעלים את הילדים בין הצריפים השונים, לתת להם זהות אחרת ואת המבוגרים שבהם לשבץ בעבודות שונות. הם הצליחו לשמור עליהם עד יום השחרור וכך הצילו את חייהם. בין הניצולים היו הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו. אולם מזון ומחסה לא הספיקו. הילדים האלה, שראו את המוות לנגד עיניהם מדי יום ביומו, היו זקוקים גם למזון רוחני כדי לשרוד כבני אנוש, וכך מתחת לאפם של הנאצים נוסד בית ספר. בצריפים הוקמו כיתות בהן לימדו האסירים היסטוריה יהודית, מוזיקה ועברית. הועלו מחזות והופעות מקהלה והתקיימו ערבי קריאת שירה. האסירים היו קהל הצופים. להציל את הילדים הוא גם סיפורו יוצא הדופן של ג'ק ורבר, סיפור מופלא של הישרדות, התנגדות ואומץ לב. ורבר אסיר מס' 7197 שהה בבוכנוולד במשך חמש וחצי שנים. למעלה מ-56,000 אסירים הומתו במחנה ומקרב 3200 האסירים הפולנים שהגיעו עם ורבר, נותרו בחיים בתום המלחמה 11 בלבד. ג'ק ורבר היה היהודי היחיד ביניהם. כשמלאו לו שמונים החליט ורבר להעלות על הכתב את סיפורו הייחודי. כך אנו למדים על החיים בקהילה היהודית ברדום לפני המלחמה, ועל הקיום היומיומי בתופת שנקראה בוכנוולד – מחנה שנועד מלכתחילה לאסירים פוליטיים לא יהודים. ורבר אינו חוסך בפרטים המחרידים – ההתעללויות, העינויים, ההוצאות להורג, הרעב והתנהגותם של האסירים ובעלי התפקידים השונים – אך מספר גם על רגעי החסד המעטים, החברות, האחווה וההקרבה. תשוקתו לצדק ולא לנקמה היא שנתנה לו כוח להילחם, והובילה למעורבותו במחתרת בבוכנוולד. הוא האמין שהמחתרת תאפשר לאסירים הפוליטיים להוציא את השליטה במחנה מידי האסירים הפושעים, ותבטיח חלוקה הוגנת וצודקת של המזון הדל שקיבלו מידי הגרמנים.
ג'ק ורבר איבד בשואה את אשתו רחל ואת ילדתו אמה, את הוריו ושבעה מבין אחיו ואחיותיו. כשבני משפחתו הלכו אל מותם, הם האמינו שגם הוא נרצח, בגלל מהתלה אכזרית שהיתלו בהם הנאצים, כשמכרו להם את "אפרו", עוד בימיה הראשונים של המלחמה. בתום המלחמה, נישא ג'ק ורבר שנית והגיע לאמריקה. יחד עם אשתו מילי, ניצולת שואה אף היא, הקים משפחה חדשה, נכנס לעולם העסקים, שיגשג כלכלית וזכה לראות סביבו בנים, נכדים ונינים. הוא נפטר ב-2006 בגיל 92.
מספר עמודים: 117 מחיר: 68 ₪
******
4. 13 מחברות – יומנו של יעקב פוזננסקי מגטו לודז' 1941-1945
"רבים מן השורדים... זוכרים שחיילי האס. אס. השתעשעו בהטחת אזהרות ציניות באוזני האסירים: 'יהיה סופה של מלחמה זו כפי שיהיה, אנחנו המנצחים במלחמה נגדכם; איש מכם לא יישאר כדי להעיד; אפילו יינצל מישהו, העולם לא יאמין לו. יאמרו... שהאירועים שאתם מספרים עליהם מפלצתיים יתר על המידה מכדי שיהיה אפשר להאמין להם...'" (פרימו לוי, השוקעים והניצולים, עם עובד, תל אביב 1986, עמ' 9)
ב-9 באוגוסט 1944 יעקב פוזננסקי עונה להם מתוך הגטו הסגור בלודז': "אלמלא היינו עדים לאירוע הזה, אלמלא הייתי רואה היום את האקציה לא הייתי מסוגל להאמין שדבר כזה יכול להתרחש במאה העשרים. אם נרצה אחרי המלחמה לספר אי פעם את חוויותינו יסרבו השומעים להאמין למשמע אוזניהם, אבל אני יכול להבטיחם חגיגית שזוהי האמת לאמיתה".
התחושה ההיסטורית העמוקה הזאת בדבר הצורך לתעד את מה שהיה "למען ידעו דור אחרון" עולה מבין דפי היומן המקיף של יעקב פוזננסקי שנכתב בין השנים 1941-1945. פוזננסקי, אגרונום בהכשרתו שהיה כלוא בגטו לודז' עם אשתו ובתו, רשם יום יום כמעט את המתרחש וכשדילג על כמה ימים השתדל לשחזרם. פוזננסקי אינו מרבה לכתוב על עצמו ועל משפחתו ועל תחושותיו ורגשותיו אלא מתאר בלשון עובדתית את מכסות המזון המצטמצמות והרעב הגובר, את המחלות ואת המוות, את השמועות השונות והמשונות המתהלכות תדיר בגטו הסגור, את ימי האימה בזמן הגירושים ואת המשלוחים, כמו גם את השחיתויות, אי-הצדק והפרוטקציות שהיו נחלתם של מקצת מבכירי הגטו. ומבין השורות והנתונים העובדתיים עולה ומצטיירת תמונה עצובה וטרגית ועם זאת אנושית מאוד של קהילה הנתונה במצור ושעון החול שלה הולך ואוזל.
ב-9 ביוני 1943 ביקש יעקב פוזננסקי, "מי ייתן ואלו שלא עברו את התקופה הנוראה בגטו אלא מחוצה לו והדורות שיבואו אחרינו יֵדעו עד כמה התעללו בנו כאן, מה עבר עלינו ועל מה חשבנו". בזכות היומן הזה ויומנים אחרים בני התקופה, אנחנו יודעים. כוונתם הזדונית של הנאצים לא התגשמה .
יעקב פוזננסקי, אשתו ובתו נשארו בגטו עד השחרור בידי הצבא האדום והוא היה אחד מכותבי היומנים הבודדים בגטו לודז' ששרד מן המלחמה. מתוך כך הוא מספק לנו הצצה נדירה למדי על ימי הגטו האחרונים, על רגעי השחרור ועל ההתארגנות בחודשים הראשונים שלאחר השחרור.
מספר עמודים: 358 מחיר: 78 ₪
******
5. אנו יהודי פולין?
מאת: ד"ר חוי דרייפוס (בן-ששון)
היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה הם אחת הסוגיות הסבוכות והטעונות ביותר בחקר התקופה. אולם, לעומת המחקרים הרבים העוסקים בשאלת מעורבותו של העם הפולני ברדיפת היהודים ובתגובותיו למעשי הרצח שביצעו הגרמנים על אדמתו, מעט מאוד נכתב על האופן שבו תפשו היהודים את סביבתם הפולנית בשואה.
בספרה: "אנו יהודי פולין"? היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה מן ההיבט היהודי, חוי דרייפוס (בן-ששון) מתחקה אחר האופן שבו תפשו יהודי פולין את סביבתם. בין השאר, המחברת דנה בשאלות האלה: האם ראו יהודי פולין בארץ מולדתם שותפה לרדיפתם על-ידי הגרמנים או שמא תפשו אותה כקרבן נוסף לרצחנות הנאצית? מתי ומדוע התבטלה תחושת האחווה ששררה בין יהודים לפולנים בתחילת המלחמה ופינתה את מקומה לרגשות קשים של זרות ואיבה? מה כתבו יהודי פולין בתקופת המלחמה על שכניהם הפולנים וכיצד השפיע הריבוד החברתי שלהם על האופן שבו תפשו את סביבתם? כיצד השפיעה המדיניות הגרמנית על עיצוב היחסים שנרקמו בין יהודים לפולנים בפולין הכבושה?
התשתית התיעודית הענפה שדרייפוס (בן-ששון) מתבססת עליה – עשרות יומנים ומאות מסמכים מארכיונים בארץ ובעולם – מעידה שגם תחת המשטר הנאצי, אשר שאף לנתק את היהודים מסביבתם, התמידו היהודים במגעיהם, הממשיים והדמיוניים, עם החברה הפולנית וניסו תדיר להעריך מחדש את העולם שסביבם. היומנים והמסמכים מציגים את תודעתם של יהודי פולין על אודות סביבתם, חושפים טפח מהמציאות שהם חיו בה וזורים אור על מקצת הגורמים שהשפיעו במישרין ובעקיפין על חייהם של יהודי פולין ועל מותם.
ד"ר חוי דרייפוס (בן-ששון) היא היסטוריונית של תקופת השואה במזרח אירופה. מחקריה עוסקים במגוון היבטים של חיי היומיום בשואה ובכללם היחסים בין יהודים לפולנים, חיי הדת בשואה, הקיום היהודי לנוכח גירושים והשמדה. במשך שנים עבדה דרייפוס במוסד יד ושם. כיום היא עמיתת מנדל ב"סכוליון", באוניברסיטה העברית בירושלים (2009-2006).
מספר עמודים: 280 מחיר: 78 ₪
| 
